הסכמי עבודה רבים כוללים בתוכם סעיפים האוסרים על העובד להתחרות במעסיקו גם לאחר תום תקופת ההעסקה. במאמר זה נתייחס למידת חוקיותם והיקף פרישתם של הסעיפים בדבר איסור תחרות.
לשם ההמחשה נציג את הדוגמא הבאה: מייד לאחר תום העסקתה של אילנה (על אף שתנית אי התחרות עליה חתמה אסרה על תחרות למשך שנתיים), הקימה אילנה עסק מתחרה העוסק בתחום זהה בו עסק מעסיקהּ הקודם. אילנה פנתה ללקוחות של מעסיקה הקודם על מנת שאלה יקנו את המוצרים מהעסק המתחרה ואכן לקוחות רבים עוברים אל העסק של אילנה בשל העלויות הנמוכות של המוצרים. אילנה גם פונה לעובדים של החברה הקודמת ומשכנעת אותם לעבור לעבוד עימה. האם רשאי המעסיק לאסור על אילנה לבצע את הפעולות אשר ביצעה (הקמת עסק מתחרה, שימוש ברשימת לקוחות ושכנוע של עובדים לעבוד עימה) והאם יוכל המעסיק לשעבר לאכוף את תניית אי התחרות עליה חתומה אילנה בבית הדין לעבודה?
מתי תיחשב תניית אי תחרות לגיטימית?
בהתאם להלכה שנפסקה, לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את חופש עיסוקו של עובד, אלא אם המעסיק יוכיח כי תנית איסור התחרות מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. יתרה מכך; אף אם המעסיק יוכיח "אינטרס לגיטימי", על בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה. אולם, גם אם יוכח כי הופר אינטרס לגיטימי של המעסיק ויש להגביל את עיסוקו של העובד לשעבר, הרי שבית הדין רשאי לצמצם את תקופת הגבלת התחרות בהתאם לשיקולים עליהם נעמוד להלן.
בפסק דין צ'ק פוינט, אשר הינו פסק הדין המרכזי בעניין זה, הוצגו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי": קיומו של "סוד מסחרי"; הכשרה מיוחדת אשר ניתנה לעובד; תמורה מיוחדת אשר ניתנה לעובד עבור חתימתו על ההסכם; וכן, חובות תום הלב והאמון בהן חב העובד כלפי המעסיק (רשימה זו אינה סגורה).
בפסק דין שניתן לאחרונה נדון מקרה של עובד שכיהן כמנהל הייצור וכיד ימינו של מנכ"ל החברה, אשר חבר למנהל מכירות שסיים עבודתו זמן קצר קודם לכן, לצורך הקמתה של חברה מתחרה שנועדה לעסוק באותו תחום. השניים בחרו שלא לפעול באופן גלוי אלא מאחורי גבו של מנכ"ל החברה ותוך מעילה חמורה באמונו, כאשר הבכיר אינו מתפטר מעבודתו אלא ממשיך לכהן בתפקידו הבכיר תוך עבודה מקבילה בחברה המתחרה.
בית הדין הארצי קבע, כי על אף שהבכיר לא הפר סוד מסחרי בכך , הרי שבפועלו הפר הוא את חובת תום הלב וההגינות החלה עליו ובכך הפר את האינטרס הלגיטימי של המעסיק. קביעתו של בית הדין לפיה רשימת הלקוחות אינה סוד מסחרי נשענה על העובדה שלא הוכח מאמץ מיוחד להשגתה או קיומו של הסכם בלעדיות ומבלי שננקטו אמצעים לצורך שמירת "סודיות" הרשימה.
בית הדין הארצי קובע, כי העובד הבכיר הפר את חובות תום הלב והאמון בעצם חשיפת "קרביה הפנימיים" של החברה בה עבד בפני חברה מתחרה.
משך תקופת ההגבלה בדבר איסור תחרות
השיקולים אשר יש להביא בחשבון בבחינת תקופת ההגבלה הינם: החופש אשר לאדם לעסוק במקצועוהתנהגות הצדדים, ותום הלב בהתנהגותם של העובד ושל [המעביד החדש] והאינטרס הציבורי בקיומה של תחרות חופשית, המביאה למחירים נמוכים יותר של המוצר ולשירות הטוב יותר לצרכן.
כמו כן יישקל האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות, גילו ויכולתו למצוא עבודתה חלופית והנסיבות בהן נחתם ההסכם נשוא תנית אי התחרות והאם לעובד דוגמת אילוץ כלכלי אשר הביא את העובד לחתום על ההסכם ללא ניהול משא ומתן.
כך לדוגמא, בפסיקה שהוצגה לעיל נקבע כי תקופת הגבלה בת שנתיים על איסור תחרות הינה חריגה ובלתי סבירה. במקרים אחרים אושרה תקופת אי תחרות הנעה בין חצי שנה לשנה בהתאם לנסיבות ומסגרת העבודה בין הצדדים.
לסיכום
על אף שסעיפי אי תחרות מנוסחים באופן רחב תוך הגבלה משמעותית בזמן של תקופת אי התחרות, גישת בתי הדין, ובמיוחד לאור המצב התעסוקתי במשק, הינה להגמיש את תנאיה של מגבלת אי תחרות תוך שבית הדין אינו מגביל עצמו בלשון ההסכם אלא בעקרונות כלליים שנקבעו לכך בפסיקה. יחד עם זאת, בתי הדין מייחסים חשיבות מיוחדת לתום ליבו של העובד הנוקט תחרות כלפי מעסיקו ושימוש בידע ייחודי שצבר במהלך תקופת העסקתו, וכלל שיתברר כי העובד הפר את חובות תום הלב וההגינות יטה בית הדין להכיר בפגיעה באינטרס לגיטימי של המעסיק.
כל הזכויות שמורות לאשכנזי טהון עורכי דין.
האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.
