בית הדין האיזורי קבע כי עובדת קרביץ זכאית לפיצוי של 12,000 ש"ח בגין הפרת זכותה לשבת במקום העבודה. בית הדין ציין, כי מתן אפשרות ישיבה על קרטונים או על הרצפה אינה מגשימה את הזכות לשבת.
הזכות לשבת במקום עבודה הינה זכות אשר עוגנה בחקיקה מפורשת חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז – 2007. בעניין רויטל גבאי נ' קרביץ ישראל בע"מ קיבל בית הדין את טענת התובעת לפיה הפרה קרביץ את הוראות החוק, משלא העמידה לרשות העובדים כיסאות ישיבה במקום בו ביצעו את עבודתם, בקדמת החנות, ואלה נאלצו לשבת על קרטונים או על הרצפה. העובדים נאלצו לבצע את עבודתם בעמידה כאשר הם עומדים בין 7 ל – 8 שעות.
בית הדין קבע כי על קרביץ היה לספק לעובדים כיסאות ישיבה ראויים בקדמת החנות וליד הקופה כמתחייב מהוראות החוק. בית הדין נדרש לסעיף 2 לחוק אשר קובע, כי מעביד יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
קביעתו של בית הדין הינה כי ביצועה הרגיל של העבודה, עבודה ליד קופה, מאפשר ישיבה ומשכך חייב את קרביץ בתשלום פיצויים של 12,000 ₪ תוך שהוא מבין בחשבון את מידת ההפרה וחומרתה, משך ההפרה, האם בוצעה ההפרה ביודעין ובכוונת תחילה, מהות הפגיעה בעובד, השיקול הציבורי וההרתעתי.
יצוין, כי בהתאם לחוק רשאי בית הדין לחייב את המעסיק בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק בגובה 20,000 ₪, ולאור חומרת ההפרה או נסיבותיה בפיצוי שלא יעלה על 200,000 ₪.
כך לדוגמא, בעניין דיזינגוף קלאב פסק בית הדין הארצי לטובת עובד, אשר שימש כפקיד קבלה במועדון כושר, סכום של 50,000 ₪ בגין הפרת החוק, תוך שהוא מפחית את הסכום שנפסק בבית הדין האיזורי לעבודה על 100,000 ₪.
הקביעות החשובות לענייננו בפסקי דין אלה מעלות על נס את זכותו הראשונית-הכללית של העובד וצרכיו, לסביבת עבודה בטוחה, וממנה נגזרות הזכויות החוקיות כפי שנקבעו בחוק זאת, לאור ההכרה בזכויות החברתיות לבריאות ולרווחה כנגזרות מן הערכים החוקתיים של כבוד האדם ושמירה על חייו וגופו. .
כל הזכויות שמורות לאשכנזי טהון עורכי דין.
האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.
